פסק-דין בתיק ב"ל 21239-05-12

1.         תביעתו של התובע להכיר באוטם שריר הלב מיום 19.3.2009 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), נדחתה ע"י הנתבע ביום 3.8.11, בטענה כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי.

כנגד החלטת הנתבע כאמור, הגיש התובע את התביעה שלפנינו.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2.         התובע יליד 1949, רופא במקצועו ומשמש מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה. במועד הרלוונטי, שימש התובע כמנהל מחלקת הגסטרואנטרולוגיה בבית החולים האיטלקי בנצרת (להלן: "בית החולים") וכן עבד לדבריו גם בקופת חולים מאוחדת וכללית ובמרפאתו הפרטית שבחצר ביתו, שלוש פעמים בשבוע.  

3.         ביום 19.3.2009, כפי שתיאר התובע וכפי שמתועד גם במסמכים הרפואיים, בסביבות השעה 22:00, עת שהה התובע בביתו, הוא חש בכאב בחזה מצד שמאל. הכאב חלף תוך כשלושת רבעי השעה ובשעה 02:00 לפנות בוקר, 20.3.2009, התעורר התובע תוך שהוא חש שוב כאבים, חזקים יותר, בחזה. התובע פנה לחדר המיון בבית החולים "העמק" בעפולה ואושפז ביחידת הלב לאחר שאובחן אצלו אוטם חד בשריר הלב. בהמשך בוצע ניתוח מעקפים בבית חולים "כרמל" בחיפה והתובע שב לעבודתו רק מספר חודשים לאחר מכן, באופן חלקי לטענתו.

4.         במהלך אותו יום, 19.3.2009, עבד התובע בבית החולים משעה 09:00 ועד 13:30 בערך ואחר הצהריים - במרפאתו הפרטית. לאירועים התעוקתיים אשר חש בלילה בביתו, קדמו לטענת התובע שני אירועים חריגים של התרגזות ממשית, אשר התרחשו בשעות הצהריים בזמן עבודתו בבית החולים.

לטענת התובע, כבר מיד בסמוך להתרחשות אותם שני אירועים בצהריים, חש בכאב ביד וכתף שמאל ותחושת צורך "להתאוורר", ליוותה אותו במהלך עבודתו במרפאה הפרטית אחר הצהריים.

5.         את האירועים בעבודה אשר אירעו לטענת התובע ביום 19.3.2009, תיאר התובע בפירוט בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית. תיאוריו יובאו בהתאם לסדרם בכתבי טענות אלו וכן בהתאם למידת השפעתם הנטענת על התובע:

א.        ביום 19.3.2009 הגיע התובע לעבודתו בבית החולים בשעה 9:00 בערך. כנהוג במחלקה, ביצע עד לשעות הצהריים בדיקות גסטרוסקופיה.  החל מהשעה 12:00 לערך, החל לבצע בדיקות קולונוסקופיה שהינן בדיקות של מערכת העיכול התחתונה במעי הגס. לטענתו, ההפרדה בין הבדיקות, גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה, התבצעה בשגרה, בהתאם לנוהל של בית החולים וזאת על מנת למנוע זיהום בחדר הטיפולים. 

בשעה 12:30 לערך, שעה שהחל בבדיקת קולונוסקופיה לאחד המטופלים, מסרו לו שתי האחיות שעבדו עמו, כי אחד הרופאים במחלקה - ד"ר איאד, מבצע בדיקות בניגוד לנוהל הנ"ל. הדבר הרגיז את התובע עד כדי כך שהוא עזב את חדר הטיפולים על מנת להודיע על כך טלפונית למנהל בית החולים. מנהל בית החולים לא היה זמין ועל כן ניסה לברר את העניין עם אותו רופא.

לאחר שגם רופא זה לא היה זמין באותו הרגע, חזר התובע לחדר הטיפולים והמשיך בביצוע הבדיקה. תוך כדי העבודה, החל להרגיש כאבים באזור כתף ויד שמאל ועל כן ביקש מאחות שעבדה עמו להחזיק את מכשיר הבדיקה במקומו והוא החל לעשות תרגילים ליד שמאל מתוך חשיבה כי נתפסו לו השרירים. למרות הכאבים, המשיך התובע בביצוע הבדיקה ואף סיים אותה.

אירוע נטען זה, יכונה להלן: "אירוע הפרת נוהל הבדיקות".

ב.        בנוסף, מתאר התובע עימות שאירע באותו יום בבית החולים, בינו לבין מלווה של אחד המטופלים אשר התלונן כי המתין יותר מדי זמן. המלווה נכנס לטענת התובע לחדר הטיפולים בזמן בדיקת חולה אחר למרות שלטים האוסרים על כניסה בזמן טיפול. לטענת התובע הדבר הרגיז אותו עד שהחל לצעוק על המלווה. בתצהיר עדותו הראשית הוסיף ופירט התובע כי מדובר היה באירוע יוצא דופן, שכן המלווה נכנס לחדר הטיפולים בו נמצא באותה העת חולה בזמן בדיקה.

                        אירוע נטען זה, יכונה להלן: "אירוע התפרצות המלווה".

לפי הצורך יכונו האירועים ביחד, אירוע הפרת נוהל הבדיקות ואירוע התפרצות המלווה: "האירועים".

6.         ביום 4.8.2009, הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה תוך ציון לאקוני של שני האירועים בתיאור הפגיעה (ת/5). ביום 6.9.2009 נתקבל בידי הנתבע מכתבו של התובע בקשר לתביעתו לדמי פגיעה (ת/2) ובו גרסה מפורטת של התובע לאירועים וכן תיאר כיצד נזכר בפרטי האירועים לאחר שהתאושש מבחינה רפואית (להלן: "המכתב"). למכתב צירף התובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 3.9.2009 (ת/3) ומסמכים רפואיים. התובע, כמו גם הגב' סלמה סרג'י (אחת משתי העדות שציין התובע במסמך ת/5 כעדות לאירוע), נחקרו על ידי חוקר הנתבע. הודעת התובע נגבתה ביום 8.11.2010 והודעת הגב' סרג'י נגבתה ביום 17.5.2011.

7.         לטענת התובע, כפי העולה מן התביעה שלפנינו, האירועים הביאו להתרגזות ממשית שלו באותו היום ולתחושת לחץ פיזי ונפשי והם אלו אשר היוו את הסיבה הממשית למחלתו ובפועל גרמו להתרחשות אוטם הלב במועד שבו התרחש. זאת, כיוון שמעולם לא סבל מהגבלות כלשהן או מגורמי סיכון בתחום הקרדיולוגיה מלבד מהתקפים של דופק מהיר. סמיכות הזמנים בין אירועים אלו להתרחשות האוטם מלמדת אף היא לטענת התובע על הקשר האמור ביניהם. אי לכך, סבור התובע כי טעה הנתבע כאשר דחה את תביעתו להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק.

8.         לטענת הנתבע, לא אירע לתובע ביום 19.3.2009 אירוע חריג כלשהו ולפיכך אין לראות את התובע כמי שאירעה לו פגיעה בעבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק וממילא אין קשר סיבתי בין האירוע לקיומו טוען התובע לבין אוטם שריר הלב בו לקה, אשר התפתח אצל התובע כתוצאה מתהליך תחלואתי טבעי. בכל מקרה, טען הנתבע, השפעת האירוע על הופעת אוטם שריר הלב, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

9.         לאחר הגשת תצהיר עדות מטעם התובע והודעות התובע והגב' סלמה סרג'י שגבה חוקר מטעם הנתבע, נשמעו בישיבה מיום 28.5.2013 העדויות בהליך שלפנינו. מטעם התובע זומנו לעדות אחיות בית החולים האיטלקי, הגב' סלמה סרג'י והגב' איסלאם עודה אשר עבדו עמו ביום 19.3.2009. במהלך הישיבה נחקר התובע וכן נחקרה בחקירה ראשית הגב' עודה. במהלך חקירתה הראשית של הגב' סלמה סרג'י, ביקש ב"כ התובע להכריז עליה כעל עדה עוינת זאת לנוכח פערים לטענתו בין עדותה בפני בית הדין לבין העדות מוקדמת שמסרה לחוקר הנתבע ובעיקר מפאת מה שכינה אותו ב"כ התובע "זיכרון סלקטיבי". ב"כ הנתבעת נתנה הסכמתה בכפוף לכך שתוקרא לגב' סרג'י הודעתה המוקדמת אשר נמסרה לחוקר כאמור שנתיים קודם לכן. בהתאם למוסכם, נחקרה העדה בחקירה נגדית ע"י ב"כ התובע, לאחר שבית הדין הקריא לעדה את הודעתה הרשומה.